יש שתי תשובות פופולריות לשאלה הזאת, ושתיהן עצלות. אחת אומרת "רגע, הכל ייעלם, כולם מפוטרים". השנייה מרגיעה ש"טכנולוגיה תמיד יצרה יותר עבודות ממה שהיא הרסה". שתיהן נוחות ושתיהן מפספסות את הנקודה. הנה ניסיון לתשובה כנה יותר, גם אם היא פחות נעימה.
AI לא מחליף עבודות. הוא מחליף משימות
זו ההבחנה שמשנה את כל השיחה. כמעט אף תפקיד לא בנוי ממשימה אחת. עורך דין קורא חוזים, נפגש עם לקוחות, בונה אסטרטגיה ומנהל תיק. AI מצוין בחלק הראשון, חסר תועלת בשלישי. מה שקורה בפועל הוא שחלק מהמשימות בתוך העבודה שלך נלקחות, לא העבודה כולה. וזה משנה את הדרך שבה כדאי לחשוב על זה.
אז למה אנשים כן מאבדים עבודות?
כאן מגיע החלק שלא אוהבים להגיד. כשמשימה מסוימת הופכת למהירה פי כמה, חברה צריכה פחות אנשים כדי לבצע את אותה כמות עבודה. אם שלושה אנשים היו עושים משימה, ועכשיו אחד עם כלי טוב עושה את אותו דבר, המתמטיקה ברורה. זה לא ש"AI פיטר מישהו". זה שהתפוקה לאדם עלתה, ולא כל עסק צומח מספיק מהר כדי לספוג את ההפרש.
איפה הסיכון האמיתי מסתתר
הסיכון הגדול הוא לא במקצוע שלך, אלא ברמת המשימות שאתה עושה בתוכו. אם רוב היום שלך עובר על משימות שהן חזרתיות, מוגדרות היטב, ולא דורשות שיקול דעת אנושי, אתה בדיוק במקום שבו הכלים חזקים. לעומת זאת, כל מה שדורש הקשר, אחריות, שיפוט, יחסי אנוש או החלטה שמישהו צריך לחתום עליה בשמו, נשאר קשה מאוד לאוטומציה.
מה זה אומר לך, בפועל
לא צריך להיבהל, וגם לא להתעלם. צריך למפות. שב חמש דקות ורשום את המשימות שאתה עושה בשבוע רגיל. סמן כל אחת: "כלי כבר עושה את זה טוב", "כלי עוזר אבל צריך אותי", או "רק אני יכול". החלק האמצעי הוא איפה הערך שלך גדל, כי שם אתה עושה פי כמה עם אותו זמן. החלק התחתון הוא הביטחון שלך.
- עמיד יחסית: תפקידים שבנויים על אחריות, יחסי אנוש והחלטות.
- בסיכון: תפקידים שבנויים על משימה אחת חזרתית ומוגדרת.
שורה תחתונה
אנחנו חברה שבנויה כולה מסוכני AI, אז יש לנו נקודת מבט קצת חשודה, אבל גם מבפנים. וממה שאנחנו רואים, השאלה "האם הוא יחליף אותי" פחות מעניינת מהשאלה "אילו חלקים מהעבודה שלי כדאי לי לתת לו כדי שאני אתפנה לחלקים שבאמת חשובים". מי ששואל את השאלה השנייה כבר נמצא במקום הנכון.
